שנה בלי סוכר | Golden Minutes
  • עברית
  • English
      • שנה בלי סוכר

        שנה בלי סוכר

        אחרי שגרמה לבעלה ולבנותיה להפסיק לצרוך סוכר, סיכמה הסופרת האמריקאית איב שאוב את הממצאים בספר חדש ומרתק. עכשיו היא מספרת על החוויה (“פתאום הרגשנו בריאים”), המסקנות (אפשר להיגמל) – וגם נותנת המלצות למעוניינים

        מקור ראשון

        הוא מנחם אותנו כשאנו זקוקים לעידוד, מעלה  חיוך על פנינו כשעובר עלינו יום רע והופך כל אירוע  לחגיגה: סוכר. חיינו מוקפים במתוק־המתוק הזה. מה גרם אם כך לאיב א’ שאוב, סופרת אמריקאית, לחדול במשך שנה מאכילת כל מזון הכולל תוספת סוכר כלשהי, ולרתום לחוויה את בעלה ושתי בנותיה?

        הכול החל הודות לסרטון יוטיוב בן 90 דקות בשם “סוכר: האמת המרה” ש”שרף לה את המוח” כהגדרתה. את הניסוי בן השנה שלה, שכלל גם הדרת תחליפי סוכר כמו דבש, סוכרזית, סטיביה ועוד, היא תיעדה בבלוג שפתחה במיוחד, ושהפך מאוחר יותר לספר מצליח בשם “שנה ללא סוכר”.

        בריאיון מיוחד שערכנו עמה לרגל יציאת הספר בעברית (הוצאת “כתר”) אומרת שאוב כי המניע הראשוני לניסוי שלה היה בעיקרו אתגרי כי “כמו כולם, אני אוהבת אתגרים. אבל בסופו של דבר, העניין הבריאותי הכריע את הכף. הבנתי פתאום שסוכר הוא רעל, ושהוא נמצא בכל מקום באוכל שלנו.

        “בסרטון, ד”ר רוברט לוסטיג, מומחה להשמנה של ילדים ולאנדוקרינולוגיה (תחום בביולוגיה וברפואה העוסק בחקר ההורמונים), הסביר שהצריכה הגוברת של סוכר בתזונה המערבית קשורה ישירות כמעט לכל מגפה מודרנית מרכזית שאנו סובלים ממנה כיום, ולא רק השמנת יתר: סוכרת, מחלות לב, לחץ דם, בעיות בכבד ואפילו סרטן.

        “לאחר הצפייה בסרט, התחלתי לראות דברים באופן שונה, כאילו ד”ר לוסטיג נתן לי משקפיים חדשים. פתאום הייתה לי ‘ראיית סוכר’ והזדעזעתי ממה שהתחלתי לראות. למרות שתמיד החשבתי את עצמי לבשלנית בעלת מודעות, שקוראת רכיבים, שמה לב לפרטים ונמנעת מג’אנק פוד וכדומה, הבנתי פתאום שיש הרבה דברים שלא ידעתי”.

        הכול הפיך

        ב”שנה ללא סוכר”, שאוב מקדימה ומספרת שהשינוי שהתכוונה לחולל באורח חייה במשך שנה נראה בהתחלה כמעט בלתי אפשרי בגלל העובדה שבדומה לרבים מבני העולם המערבי, גם היא הייתה מוקפת מכל עבר במזון רווי סוכר ובכלל בסוכר כמרכיב חיוני בעל ערך חגיגי בכל מסיבה ואירוע. ובכל זאת, היה משהו באתגר הזה שגרם לה לרצות לעשותו.

        “חלק מהספרים והסרטים האהובים עליי ביותר הם מבוססי אוכל – ג’ולי וג’וליה, לאכול בגדול, ועוד. הם עוסקים במה שאנחנו אוכלים כיום ולמה, אבל יותר מזה – הם סיפורים. חשבתי לעצמי שאני יכולה להוסיף לנושא נקודת מבט חשובה שלא ראיתי בעבר: לא רק הנזק שהסוכר גורם – אלא ממש לספר את הסיפור של איך ההימנעות מסוכר נראית אצל משפחה מודרנית”.

        שיתפת בניסוי את שתי בנותייך. מה הייתה התגובה הראשונית שלהן להצעה שלך?
        “כפי שאפשר לדמיין, זה היה רגע קשה מאוד. באותו הזמן אילזה הקטנה הייתה בת 6 וגרטה בת 11, אז כשבעלי ואני אמרנו להן ‘אנחנו עומדים לאכול במשך שנה מזון שאינו מכיל תוספת סוכר’, מה שהן שמעו זה ‘אנחנו לעולם לא נכייף יותר, לנצח!’ ושתיהן פרצו מיד בבכי. אבל בדיעבד, אני שמחה לציין שזה היה הרגע הקשה ביותר: הציפייה הייתה גרועה בהרבה מהמציאות בפועל.

        “למזלנו, שתיהן היו צעירות מספיק מכדי לחשוב שיש להן ברירה. בנוסף, אני שולטת ב־90 אחוז מאספקת המזון המשפחתית – אני מכינה את הארוחות לבית הספר וגם את הארוחות בבית, כך שלא היתה להן ממש ברירה אלא לשתף פעולה”.

        את מספרת בספר שהן התמידו בניסוי בשעה שיכלו “לזייף” לפחות מדי פעם. מדוע לדעתך זה קרה?
        “היו הרבה הזדמנויות ‘לזייף’ בגלל שסוכר נמצא בכל מקום – צ’ופר בכיתה, פגישות עם חברות וכדומה – אבל ידעתי שבדרך כלל הן כן יצליחו לעמוד בפיתוי. היה לנו חוק שאם זייפת, את לא צריכה להרגיש רע, אבל את כן צריכה לספר לאמא או לאבא. רציתי באמת שהפרויקט שלנו יהיה כן ופתוח לגבי התחושה האמיתית שכל אחד חש, ולטעות או אפילו לרמות מדי פעם זה חלק מהעניין וחלק מלהיות אנושי”.

        בתה הבכורה של שאוב, גרטה, אף כתבה יומן לכל אורך השנה שליווה את הפרויקט, ובאישורה נכללו כמה קטעים ממנו ב”שנה ללא סוכר”. “אלו החלקים האהובים עליי בספר”, אומרת שאוב.

        “הכתיבה של גרטה ביומן מספקת חלון אמיתי לתוך חוויה של ילדה בת 11. היו ימים שבהם היא אהבה את הפרויקט והרגישה שהמשפחה עושה משהו חשוב ומיוחד, והיו ימים שהיא שנאה אותו ואמרה שהוא הורס לה את החיים. עם הזמן, היא גילתה שהיא נדהמת מהאופן שבו חבריה לכיתה אוכלים, שהם לא יודעים כמה סוכר יש במשקה מוגז, או שאינם מבינים כיצד לקרוא את הערכים התזונתיים על גבי מוצר כזה או אחר”.

        ואיך התייחסה הבת הצעירה לכל הסיפור?
        “הגעתי למסקנה שהיא הכי פחות התרגשה מהפרויקט. אנחנו נוטים לחשוב שילדים ‘צריכים’ סוכר, שמניעת סוכר מהם שוות ערך להתעללות. אבל גיליתי שההפך הוא הנכון: ילדים הם גמישים, הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. בנוסף, היה להם פחות זמן להתמכר לסוכר מאשר לנו, המבוגרים”.

        בשבוע שעבר חגגו אצלנו את פורים שהוא כמו ליל כל הקדושים שלכם – מלא בממתקים. איך אפשר להתמודד עם חגיגת הסוכרים הבלתי נשלטת הזאת?
        “אנחנו משתמשים בסוכר לכל כך הרבה צרכים – תרבותיים, רגשיים, סמליים. כדי להביע אהבה וחיבה, כדי לחגוג כשאנחנו שמחים וכדי לעודד את עצמנו כשאנחנו עצובים. אין אירוע שלא נזרוק עליו קצת סוכר כדי לשפר אותו ולהפוך אותו ליותר מיוחד, יותר משמעותי.

        “הבעיה היא שסוכר הוא תוספת זולה וקלה, ולכן נפלנו למלכודת של שימוש בו לכל דבר, ובעצם הפכנו אותו כבר לבלתי מיוחד. בעקבות זאת, הלשון שלנו סובלת מ’אינפלציית סוכר’: אנחנו לא נזהה יותר אף טעם אלא אם הוא מתוק באופן קיצוני.

        “החדשות הטובות הן שזה הפיך: אנחנו יכולים להיגמל ולהיות שוב רגישים לסוכר. בסופה של השנה שלנו, חתיכת פרי הייתה מתוקה ומספקת מאוד, אבל בראוני שוקולד עשיר? המתיקות שלו כבר הייתה מבחינתי די חולנית ולא אטרקטיבית. באותו אופן, אנחנו יכולים לאמן את עצמנו למצוא אלטרנטיבות לחגיגה, להבעת אהבה, לנחמה. אנחנו למשל חוגגים לפעמים בבית עם ארוחה מיוחדת, צופים בסרט טוב או יוצאים לטיול. בעוד שבעבר הייתי מכינה עוגיות כדי להראות לבני משפחתי את אהבתי אליהם, היום אני מכינה להם לחם”.

        האתגר הקשה ביותר במשך השנה הזו, מתארת שאוב, היה לתמרן בין כל החגיגות והחגים, שמחוברים בדרך כלל עם סוכר. “כשכולם משתתפים בחגיגת אכילה, העובדה שאתה לא יכול להשתתף יוצרת מצב שאתה כאילו לא חוגג, ושאתה באיזשהו מקום נפרד מהשאר.

        “אנחנו מצאנו דרכי התמודדות שיעקפו את הבעיה: למשל, סלי מתנות שבעבר היו מלאים בממתקים ומעדנים, התמלאו בצבעים, זרעים, חיות פרוותיות. אבל הבידוד החברתי שנגרם בגלל האכילה השונה מכולם אינו עניין שולי. זה נתן לי הערכה מחודשת להתמודדות של אלו שסובלים מאלרגיות מסכנות־חיים”.

        עניין של זמן

        מחקרים מראים שככל שאתה עני יותר אתה נמצא ברמת סיכון גבוהה יותר להשמנה, בשל סיבות חינוכיות (מידעיות) וגם מסיבות כלכליות. רבים מהמוצרים ששאוב מזכירה עולים די הרבה כסף. אנחנו שואלים אותה, איך הייתה מציעה לתמרן בנושא הזה ברמה המשפחתית או אפילו הלאומית?

        “הכלכלה של הסוכר היא נושא מאוד חשוב: האם אכילה ללא סוכר פשוט יקרה מדי לרוב האנשים? דרך אחרת לשאול היא – האם אנשים רגילים יכולים לשרוד בלי תזונה שמבוססת על אוכל ארוז וג’אנק־פוד? ראשית, אני אטען שלאכול יותר בריא זה עניין של זמן כמו גם של כסף. כשאתה קונה מזון מעובד באריזה, בניגוד לאוכל בריא כמו תפוח או עוף, אתה משלם מחיר על הנוחות של אותו מזון.

        ”על מה היית מעדיף לבזבז את הכסף שלך, על אוכל או על חשבונות רפואיים?” . המחשה צילום: שאטרסטוק

        “כלומר, אנחנו ממירים כסף בזמן. כך שבמקום לקנות שקית של תפוחים ולהכין לבד רסק תפוחים שממותק באופן טבעי, אני קונה אותו בבקבוק פלסטיק קטן, ובמקום לקנות עוף ולבזבז זמן בצלייתו, אני קונה עוף מוכן באריזת פלסטיק. אבל בצורה זו לא רק המרנו כסף בזמן, אלא גם ויתרנו על זכותנו להחליט מה יהיו הרכיבים של אותו רוטב או אותו עוף: סביר להניח שאותם מזונות יכללו תוספי סוכר לצורכי שימור ושיפור הטעם.

        “אבל, זמן הוא כסף, כמו שאומרים. האם לא הגיוני שמישהו שחי על תקציב מצומצם גם יהיה מצומצם בזמן? למי יש היום זמן להכין את רסק התפוחים לבד? אני אמורה לקנות את הרסק האורגני ללא סוכר באזור הבריאות בסופר שעולה כפול? אין סיכוי! פה זה נהיה יקר: כשאנחנו רוצים לאכול בריא אבל אין לנו זמן לממש את זה”.

        אז מה עושים?
        “פעם נהגו לבזבז הרבה יותר כסף על אוכל. חשוב לזכור שאכילת כל כך הרבה תוספי סוכר והשימוש בכל כך הרבה מוצרי נוחות הם תופעות חדשות יחסית. סבתי שנולדה ב־1900 צרכה במהלך חייה בערך רבע מכמות הסוכר שהאדם הממוצע צורך היום. באותם זמנים, האמריקאי הממוצע בזבז 42 אחוז מתקציבו השנתי על מזון. ב־2002 אמריקאים בזבזו כ־13 אחוז מהתקציב שלהם על אוכל.

        “ההכנסה הממוצעת עלתה, אבל אנחנו מוציאים את הכסף על דברים אחרים. חשוב גם לזכור שב־1900 רוב האנשים לא מתו מסרטן או מבעיות לב. הגורמים המובילים לתמותה באותו זמן היו דלקת ריאות או שפעת. סוכרת או השמנת־יתר היו תופעות נדירות והתסמונת המטבולית (קבוצה של גורמי סיכון רפואיים אשר מעלים את הסיכון לסוכרת מסוג 2 ולמחלות לב) כלל לא הומצאה אז.

        “אנחנו התעסקנו עם האוכל שלנו והכנסנו לתוכו רכיבים שונים ומשונים כדי להפוך אותו לזול ונגיש יותר, אבל אנחנו גם חווים את ההשלכות של אותם שינויים. השאלה שצריכה להישאל: על מה היית מעדיף לבזבז את הכסף שלך, על אוכל או על חשבונות רפואיים?”

        על השחיטה

        שאוב, סופרת, בלוגרית, עיתונאית וקופירייטרית, גרה עם משפחתה בוורמונט. בספרה היא מספרת בהומור רב כיצד הפכה לאימת המלצרים (“יש במנה הזאת סוכר? ומה עם זאת? וזאת?”), איך עמדה וחיפשה במשך שעות בסופרמרקט מוצרים ללא פרוקטוז, לעתים בהצלחה קטנה בלבד, איך חופשות ואירועים חברתיים הפכו למרדפים אחרי מאכלים נטולים, ואיך ההימנעות מסוכר הרחיקה אותם מאחד הסמלים הבולטים של ורמונט.

        “המדינה מפורסמת בכל העולם”, היא כותבת “הודות לשלושה דברים: שלכת הסתיו, מועמדים גלויי־לב אך נלהבים לנשיאות, וסירופ מייפל. לא זו בלבד שנטשנו את האהבה בדמותה המסוכרת, אלא זנחנו גם רכיב ממשי מאוד של הגאווה המקומית, של הלוקל־פטריוטיזם, הלובש צורת סוכר”.

        מלבד הנטישה של הלוקל־פטריוטיזם שאוב כותבת בספרה, באופן די מפתיע יש לומר, גם על השתתפותה בתהליך שחיטת עופות שערך ידיד שלה למען בני משפחתו, ושאותו תיארה כתהליך המהווה חזרה למשק המסורתי.

        איך בדיוק את מקשרת בין הפעולה הזו להימנעות מסוכר?
        “הפרק עם העוף בספר הוא מהותי להבנת התמונה הגדולה של הימנעות מסוכר ולקיחת אחריות על מקור המזון שלנו. הסוכר הוא בעיה גדולה, ענקית, אבל היא סימפטומטית לבעיה הגדולה יותר: העובדה שוויתרנו על כל אחריות למקור צריכת האוכל שלנו. האם נאכל בשר וכיצד נעשה זאת – אלו שאלות מהותיות לדיון זה”.

        מה הכי הפתיע אותך במהלך השנה?
        “היו הרבה דברים כאלה”, היא משיבה. “למשל, הופתעתי לגלות שלסוכר, בפרט פרוקטוז (ראה מסגרת), יש למעלה מ־60 שמות שונים, ולכן ניתן למצוא אותו ברשימת הרכיבים כמה וכמה פעמים. נדהמתי לגלות שלעתים קרובות המוצרים באזור ה’בריאות’ של הסופר הם עברייני הסוכר הגדולים ביותר. לא האמנתי שמיץ פירות סחוט גרוע במידה זהה למשקה קל מוגז מבחינת כמות הסוכר שבו, ולעתים אף גרוע יותר.

        “מצאנו סוכר במקומות המטורפים ביותר, במזונות רבים שלא ציפינו ושלא היו אפילו מתוקים: מיונז, ציר עוף, סלמון מעושן, רוטב לסלט, קרקרים. בהכול! לחם, למשל, נמצא כעבריין סוכר חמור: מתוך 250 סוגי לחם ארוזים בסופרמרקט המקומי שלנו, מצאנו אחד בלבד שלא הוסיפו לו סוכר.

        “העיקרון הוא כזה: אם המזון בא בקופסה, אריזה, שקית אטומה וכדומה, סביר מאוד להניח שיש בו תוספת סוכר, כי סוכר הוא זול, הוא משמש כחומר משמר, ומכסה טעמי לוואי שנמצאים באוכל ארוז מראש. כשלושה רבעים מהמוצרים בסופר המקומי שלך כוללים תוספת סוכר, זה מטורף!”

        בעקבות הצורך להימנע ממזונות שהורגלתם בהם, גילית מאכלים חדשים או תחליפים שלא ידעת עליהם?
        “כן. גיליתי למשל כמה ממתיקים שאינם מבוססי פרוקטוז. פרוקטוז הוא ‘האיש הרע’ בסיפור הזה של הסוכר, וממנו נמנענו ביותר בשנה זו. עכשיו אני משתמשת באותם ממתיקים במתכונים שונים שלי, שחלקם נמצאים בספר. אחד מהם למשל הוא הדקסטרוז: אבקה שעשויה מתירס, שהמתיקות שלה שווה לכשליש מכפית סוכר.

        “במקום דבש או מולסה, למשל, אני משתמשת בסירופ אורז מלא או בסירופ לתת. אבל יותר חשובה ממציאת מוצרים חלופיים ספציפיים, הייתה התגלית שאני יכולה להתנסות עם המתכונים שלי ולשנות אותם. תמיד הקפדתי על ההוראות במתכונים וממש פחדתי לשנות אפילו את הדבר הקטן ביותר. אבל ברגע שהתחלתי, נהניתי מאוד, והאסונות הבלתי אכילים שעלו בדמיוני, לא התרחשו אף פעם. בעצם, כמעט אף פעם”.

        מי מעוניין שנישאר בורים?

        בתחילת הספר כותבת שאוב שיהיה מעניין לגלות איפה תהיה משפחתה בסופה של השנה ללא סוכר, אבל אינה מספקת מידע לגבי מצבם הבריאותי ההתחלתי, כמו למשל תוצאות של בדיקות דם, ואינה מתייחסת לנתונים בעניין בסופה של השנה המאתגרת שעברו.

        אנחנו שואלים אותה אם הייתה לכך סיבה. “משפחתי הייתה בת מזל. אף אחד מאיתנו לא סבל מעודף משקל. כבר בהתחלה החלטנו, בעלי ואני, לא להתמקד במספרים משום סוג במהלך השנה, כי הרגשנו שילדות צעירות חשופות ממילא ללחץ בנושא הזה.
        “במקום זאת החלטנו להתמקד בתחושה שלנו. ובאמת, הרגשנו נפלא, הייתה לנו יותר אנרגיה והרגשנו בריאים יותר. אני, למשל, שסבלתי מדי פעם מהתקפים של נפילה באנרגיה, במיוחד באמצע היום, נדהמתי לגלות שככל שהמשכתי בתזונה ללא סוכר כך הייתה לי יותר אנרגיה, ולבסוף נפילות האנרגיה נעלמו.

        “אחד ממקורות ההשראה המשמעותיים ביותר שלי היה הסופר האוסטרלי דיוויד גילספי שכתב את הספר ‘רעל מתוק’, כמו גם את ההקדמה לספר שלי. הוא איבד כ־45 ק”ג ממשקלו רק מהימנעות מתוספת סוכר באוכל. בדומה לו, שמעתי אנשים שמתארים שנרפאו מבעיות של שינה ואקזמה כתוצאה מוויתור על סוכר. זה אומר שאתה אף פעם לא יכול לדעת איזו בעיה תוכל לפתור רק מהפחתת הצריכה של החומר הזה”.

        את מזכירה בספרך את עזרתו של האיש שבזכות הסרטון שלו התחלת את הניסוי – ד”ר לוסטיג – ומוקירה לו תודה על כך. האם גם את “מעבירה את זה הלאה” ועוזרת לאחרים?
        “אני זוכרת ששלחתי את האי־מייל הראשון שלי לד”ר לוסטיג עם השאלה האם יין ודבש מכילים פרוקטוז. בדיעבד, אני עדיין בהלם שהוא ישב וענה על שאלה בסיסית כל כך למישהי זרה לגמרי. זה רק הראה לי כמה הוא מחויב למטרה שלו. יש המון גורמים כמו ארגונים, בתי עסק ועוד, שירוויחו מאוד משמירת הסטטוס־קוו שמשאיר אותנו בחשכה לגבי מה שאנחנו אוכלים.

        “אנשים כמו ד”ר לוסטיג נמצאים בשטח כל יום לוודא שכל העובדות יהיו בפנינו כדי שנוכל לעשות בחירות נכונות יותר. אני מרגישה שהשלמתי מעגל, כעת אנשים פונים אליי עם שאלות כמו אלו ששלחתי לד”ר לוסטיג לפני שש שנים: מה לגבי יין, דבש, פירות – ואני עונה על כולן”.

        מה קרה ביום שאחרי? מהי התזונה שלכם עכשיו?
        “עכשיו הייתי קוראת לנו ‘נמנעי סוכר ברמה גבוהה’. אני עדיין די עקשנית: נמנעת מסוכר בסופרמרקט, מסרבת לקנות את רוב המוצרים שיש בהם סוכר, ועדיין מבשלת או מכינה את מרבית המוצרים בבית – לחמים, רטבים, וכדומה.

        “מצד שני, היו כמה דברים שכולנו שמחנו להשאיר מאחור: אני לא מתגעגעת להכנת מיונז בבלנדר, למשל. מדי פעם, לרגל אירוע מיוחד, אנחנו אוכלים ממתק, אבל הוא קטן מאוד וזה רק באירוע באמת מיוחד. אם אנחנו במסעדה, למשל, אולי נזמין קינוח אחד ונחלוק בין ארבעתנו. ממילא הביסים הראשונים בקינוח הם הטובים ביותר”.

        אילו עקרונות או טיפים היית מציעה למשפחה שחושבת להתחיל בניסוי שכזה בעצמה?
        “אני לא ממליצה לעשות את מה שאנחנו עשינו, כלומר הימנעות מיידית ומוחלטת מסוכר. זאת הדרך הקשה ביותר.

        הייתי מתחילה עם דבר אחד: למשל, לנסות לוותר על משקאות ממותקים. הסוכר במשקאות הוא אחד המקורות המזיקים ביותר לתזונה שלנו, כך שהימנעות אפילו רק ממנו יכולה לגרום לשינוי משמעותי. וזה יכול להיות קשה יותר ממה שזה נשמע, מאחר ששתיית סוכר כוללת לא רק את הברורים מאליהם כמו משקאות מוגזים, משקאות תה קר וכדומה, אלא גם מיצי פירות, שייקים, והסוכר בקפה או בתה.

        “אתה בעצם נשאר עם מים, חלב, וקפה ותה לא ממותקים. יין גם בסדר, כל עוד הוא יבש, מאחר שרוב הפרוקטוז הומר לאלכוהול – רעל בפני עצמו, אבל עליו אנחנו לפחות יודעים יותר.

        “שנית, הייתי אומרת שאסור להניח הנחות לגבי שום דבר. קראו תוויות, אפילו כשהמידע נראה לכם ברור. מה שתמצאו ידהים אתכם: סוכר בצ’יפס, סוכר באוכל ‘בריא’ כמו גרנולה וחטיפי גרנולה. נסו להחליף את היוגורט בטעמים עם יוגורט טבעי בתוספת פירות, נסו להחליף את הצ’יפס בפופקורן ביתי, את חטיף האנרגיה החליפו בחומוס עם ירקות”.

        אסטרטגיה נוספת ששאוב ממליצה עליה היא “לשמור את הסוכר לדברים שממש אוהבים. עדיף להימנע מהעוגיות הפשוטות שקונים בסופר ובמקום זאת לאכול פינוק ביתי מיוחד או קינוח מעולה במסעדה. במשך הזמן תגלו שככל שתצרכו פחות סוכר, תזדקקו לפחות סוכר”.

        שאוב עובדת כעת על ספרה הבא, שוב, בנושא שקרוב מאוד ללבה – בלגן. גם ספר זה יתבסס לדבריה על ניסוי מסוים, שמטרתו, היא אומרת “להתארגן על עצמי, לסדר דברים ולהיפטר מחפצים מיותרים. רק הזמן יגיד אם אצליח”.

        השאר תגובה →

      כתוב לנו

      Cancel reply

      Photostream